רכוש ורכושנות

” בדיוק כמו אני – המשפחה כמרחב פריחה “
בכל שישי בתשע בבוקר ב”רדיו מהות החיים” קורה משהו באמת נדיר. אישה ואיש צוללים לשיחת עומק פתוחה, אמיצה, כזו  שטורפת את הקלפים בכל הקשור לחיי המשפחה. הם לא רק חיים ביחד 28 שנים ומגדלים ביחד 3 ילדות, לכל אחד מהם אלפי תלמידים ומטופלים שלומדים מהם כבר למעלה מ 25 שנה את עקרונות ה”מהפכה השקטה” שהופכת את המשפחה לבית. למרחב של פריחה.

מגיע חבר. פותח את ארונות המטבח ומתחיל לשנות שם את הסדרים. איכשהו נראה לו שעדיף לשים את הכוסות דווקא בארון התחתון ולהפוך את מגירת הסכום למגירה של כלי העבודה. והוא מוציא את הכלים מהארונות ומכניס למקומות חדשים. חלק הוא בכלל משאיר על השולחן במטבח…

ואתה שם מתחרפן. מה הוא חושב לעצמו החבר?! אבל מבליג כי לא נעים.. ומידי פעם מגניב מבט מאיים לחבר, שאולי יבין ויפסיק.

ומישהו עומד בצד (מישהו שחשוב לך) ומתבונן בך (מתבונן בו) במבט לא מרוצה. במבט שופט. גם אם לא אומר כלום – חושב בלב: “למה אתה לא מפרגן? למה אתה לא נדיב? למה אתה משתלט? למה כל פעם שמישהו מגיע לא כיף איתך? למה אתה משבית שמחות? למה אתה לא נחמד? למה אתה קמצן?”

באה חברה. היא פותחת את קופסת התכשיטים האהובה עליך, ומתחילה למדוד תכשיט אחר תכשיט. תוך כדי זה היא מניחה איזה צמיד פה ואיזה עגיל שם. וכמה תכשיטים היא בכלל משאירה על עצמה ואפילו עונדת עוד כמה על הבת שלה. איך היית מרגישה? האם היית מצפה ממנה לבקש רשות? האם היית מצפה ממנה להחזיר?

ועכשיו נוסיף על זה את העיניים של הילדים שלך מתבוננים בך ושופטים ואומרים – תחלקי. יותר כיף להתחלק במה שיש. מי שנותן גם מקבל. אל תחטפי לה. תרשי לה.

וכמה אנחנו גאים בילדים שלנו שהם מחלקים ונותנים. וכמה אנחנו מתביישים בהם כשהם לא. והאם יש איזה קשר במקרה למידת הנדיבות שלנו?…

תעצרו רגע ותענו בכנות – האם אתם אוגרים, שומרים?
כסף? רכוש? חפצים? בגדים? האם אתם משחררים בקלות את מה שאתם כבר לא צריכים? האם אתם עמוק בתוככם מקיימים תפיסה של חוסר או תפיסה של שפע? האם אתם מאמינים ש”יש מספיק לכולם” וש”לא צריך להדחף?”. האם אתם נדחפים? מנסים להשיג מהר מהר משהו לפני שמישהו אחר יקבל? האם קורה לכם שבדרך אל ההצלחה הפרטית אתם רומסים או דורכים על מישהו רק בגלל שאתם יכולים? רק בגלל שברגע נתון בזמן הוא היה חלש מכם?

האם אתם מנסים להשיג דברים בכמה שפחות? כמה שפחות מאמץ, כמה שפחות כסף, כמה שיותר בחינם? האם אתם נהנים לתת את מה שאתם אוהבים, או אולי נותנים רק את מה שאתם לא צריכים?

ותוך כדי שאתם מהרהרים בתשובות לשאלות ששאלתי כאן – הורידו בעדינות את העיניים אל הילדים שלכם. ותראו אותם.

האם הם אוגרים או שומרים כסף או רכוש או חפצים או בגדים? האם קשה להם לשחרר? האם הם באמת מאמינים עמוק עמוק בליבם שיש מספיק לכולם ולא צריך להדחף? האם בדרך ללהשיג משהו הם יכולים לרמוס או לדרוך על מישהו אחר רק בגלל שברגע הזה בזמן הוא היה חלש מהם?

וכל זה לא כדי לשפוט כמובן אלא כדי לסמן את המקום היחידי שממנו שינוי יכול להתחיל להתרחש. אצלנו ההורים. כי הילדים שלנו (החכמים והרגישים) לא כל כך מתרשמים ממה שאנחנו אומרים להם, הם מתרשמים מאד ממי שאנחנו. ובסופו של דבר (ואולי גם בתחילתו) אנחנו ההשראה למי שהם.

אז בואו נחגוג על האפשרות הזאת – ללמוד עוד ועוד על עצמנו ההורים, להעיז להתבונן בכנות ולשנות ולגדול. ונחגוג במיוחד על תופעת הלוואי המבורכת של פריחת ילדינו כהוקרה לשינויים שאחנו עושים.

הצטרפו אלינו כאן בתכנית כדי לשמוע נקודת מבט חדשה.


אם אהבת את הגישה ורוצה תמיכה או ייעוץ מאיתנו בתחומים ספציפיים אנחנו נשמח מאד!
צרי קשר כאן

מגיע חבר. פותח את ארונות המטבח ומתחיל לשנות שם את הסדרים. איכשהו נראה לו שעדיף לשים את הכוסות דווקא בארון התחתון ולהפוך את מגירת הסכום למגירה של כלי העבודה. והוא מוציא את הכלים מהארונות ומכניס למקומות חדשים. חלק הוא בכלל משאיר על השולחן במטבח…

ואתה שם מתחרפן. מה הוא חושב לעצמו החבר?! אבל מבליג כי לא נעים.. ומידי פעם מגניב מבט מאיים לחבר, שאולי יבין ויפסיק.

ומישהו עומד בצד (מישהו שחשוב לך) ומתבונן בך (מתבונן בו) במבט לא מרוצה. במבט שופט. גם אם לא אומר כלום – חושב בלב: “למה אתה לא מפרגן? למה אתה לא נדיב? למה אתה משתלט? למה כל פעם שמישהו מגיע לא כיף איתך? למה אתה משבית שמחות? למה אתה לא נחמד? למה אתה קמצן?”

באה חברה. היא פותחת את קופסת התכשיטים האהובה עליך, ומתחילה למדוד תכשיט אחר תכשיט. תוך כדי זה היא מניחה איזה צמיד פה ואיזה עגיל שם. וכמה תכשיטים היא בכלל משאירה על עצמה ואפילו עונדת עוד כמה על הבת שלה. איך היית מרגישה? האם היית מצפה ממנה לבקש רשות? האם היית מצפה ממנה להחזיר?

ועכשיו נוסיף על זה את העיניים של הילדים שלך מתבוננים בך ושופטים ואומרים – תחלקי. יותר כיף להתחלק במה שיש. מי שנותן גם מקבל. אל תחטפי לה. תרשי לה.

וכמה אנחנו גאים בילדים שלנו שהם מחלקים ונותנים. וכמה אנחנו מתביישים בהם כשהם לא. והאם יש איזה קשר במקרה למידת הנדיבות שלנו?…

תעצרו רגע ותענו בכנות – האם אתם אוגרים, שומרים?
כסף? רכוש? חפצים? בגדים? האם אתם משחררים בקלות את מה שאתם כבר לא צריכים? האם אתם עמוק בתוככם מקיימים תפיסה של חוסר או תפיסה של שפע? האם אתם מאמינים ש”יש מספיק לכולם” וש”לא צריך להדחף?”. האם אתם נדחפים? מנסים להשיג מהר מהר משהו לפני שמישהו אחר יקבל? האם קורה לכם שבדרך אל ההצלחה הפרטית אתם רומסים או דורכים על מישהו רק בגלל שאתם יכולים? רק בגלל שברגע נתון בזמן הוא היה חלש מכם?

האם אתם מנסים להשיג דברים בכמה שפחות? כמה שפחות מאמץ, כמה שפחות כסף, כמה שיותר בחינם? האם אתם נהנים לתת את מה שאתם אוהבים, או אולי נותנים רק את מה שאתם לא צריכים?

ותוך כדי שאתם מהרהרים בתשובות לשאלות ששאלתי כאן – הורידו בעדינות את העיניים אל הילדים שלכם. ותראו אותם.

האם הם אוגרים או שומרים כסף או רכוש או חפצים או בגדים? האם קשה להם לשחרר? האם הם באמת מאמינים עמוק עמוק בליבם שיש מספיק לכולם ולא צריך להדחף? האם בדרך ללהשיג משהו הם יכולים לרמוס או לדרוך על מישהו אחר רק בגלל שברגע הזה בזמן הוא היה חלש מהם?

וכל זה לא כדי לשפוט כמובן אלא כדי לסמן את המקום היחידי שממנו שינוי יכול להתחיל להתרחש. אצלנו ההורים. כי הילדים שלנו (החכמים והרגישים) לא כל כך מתרשמים ממה שאנחנו אומרים להם, הם מתרשמים מאד ממי שאנחנו. ובסופו של דבר (ואולי גם בתחילתו) אנחנו ההשראה למי שהם.

אז בואו נחגוג על האפשרות הזאת – ללמוד עוד ועוד על עצמנו ההורים, להעיז להתבונן בכנות ולשנות ולגדול. ונחגוג במיוחד על תופעת הלוואי המבורכת של פריחת ילדינו כהוקרה לשינויים שאחנו עושים.

” בדיוק כמו אני – המשפחה כמרחב פריחה “
בכל שישי בתשע בבוקר ב”רדיו מהות החיים” קורה משהו באמת נדיר. אישה ואיש צוללים לשיחת עומק פתוחה, אמיצה, כזו  שטורפת את הקלפים בכל הקשור לחיי המשפחה. הם לא רק חיים ביחד 28 שנים ומגדלים ביחד 3 ילדות, לכל אחד מהם אלפי תלמידים ומטופלים שלומדים מהם כבר למעלה מ 25 שנה את עקרונות ה”מהפכה השקטה” שהופכת את המשפחה לבית. למרחב של פריחה.