מסכימה לצלול לתוך קרבת אין קץ.

אומרת אותי, אומרת את ליבי

מסכימה לפגוש את לבך.

מאפשרת מפגש בלי קרומים

בלי מסך.

מפגש של כל החלקיקים שלי

עם כל החלקיקים שלך

בעדינות

קרוב קרוב קרוב.

ישובה במרכז עצמי

ישובה במרכז חיי.

הכל קורה בתוכי

הכל קורה מסביבי.

לא מתאמצת ולא ממהרת

הכל מגיע אלי

בקלות, בפשטות ובנוחות.

נוגעת בעור

כמו רפרוף כנפי פרפר

כמו משב מרגש של רוח טובה.

ליטופי מחייה כל מקום שננגע

בחוץ ובפנים

בלי מרווח וללא תווך.

כלום לא עובר לידי

הכל בי

ואני בכל.

וגם לא יכולה כלום.

גם בקרבה הגדולה ביותר,

גם בבדידות בלתי נסבלת,

יכולה בעת ובעונה אחת הכל מכל.

נוגעת בבכי ובצחוק,

נוכחת בפריחה ובמחנק,

אוהבת בחושך ובאור,

לתמיד.

מלב כדור האדמה ועד אינסוף שמים.

מסכימה להכיר בעוצמתי האדירה

בכל כוחותיי.

מכילה את כאביי, מכילה את פחדיי

מסכימה לחבק כאבים ופחדים של אהוביי,

מסכימה להסתכל לכאב בעיניים

ולגדול דרכו למקום חדש

שוב ושוב, עד אין סוף.

כוונותיי טובות

נדיבותי היא חומר מרפא

משמח ומזין.

ממנו צומחים חיים אחרים

ממנו צומחת אני

חכמה להבין את שלא נאמר

חכמה להרגיש את האמת של הלב.

חכמה להיות סבלנית

להגיד את שראוי להישמע

את המרחיב

המרפא

והמזין

שמחתי מחיה את נשמתי.

שמכתי מזינה את המקומות העמוקים ביותר

נובעת כמעיין מתחת לשכבות הצער והכאב.

שמחתי מקרבת את החלום אל הזמן הזה

מרכזת עבר ועתיד אל זמן של עכשיו

זמן שלא התחיל אף פעם ולא ייגמר לעולם.

שמחתי היא קפיצת דרך אל מחוזות של אומץ

של תמימות, אמונה והכרת תודה.

על כנפי שמחתי אני עפה

אל הארצות שבהן נועדתי לחיות.

בטבעיות. בפשטות. מעצם קיומי

מתוקף היותי בת אנוש.

יודעת את דרכי

יודעת את הטוב שלי

יודעת את הטוב של אהוביי

רואה את כל חלקי

בלי השוואה, ללא מידור.

מסכימה להיות אני

ולהתפעל מהיופי הייחודי הזה

שאין שני לו

כי אין עוד אני.

מסכימה להפוך את הכיוון ממגיבה ליוצרת.

דרך כאבים וסיפורי חיים, דרך אזורי קצה,

מוצאת בתוך אין-מוצא

פתח לדרך חדשה.

הולכת זקופה בדרכי

לראות מקומות אפלים

לרפא כאבים של חיים שלמים

להעז להמציא את החדש

שוב ושוב ושוב.

שלא התחילה ולא תיגמר לעולם.

אהבתי היא החומר המחייה אותי

המחייה את אהוביי.

אהבתי ממתיקה את חיוכי בטעם של משמעות

נותנת סיבה ללידה ולמוות.

אהבתי היא האדמה

המקום הבטוח

ממנו צומחים חיי.