הכינוסים של בית הספר למכשפוטובות

מיהי מכשפה "בת זמננו"?

בעבר המכשפות היו נשים בודדות, לעיתים מנודות, נבדלות, נשים עצמתיות בשולי הכפרים שעדיף לא להתקרב אליהן אם לא ממש צריכים, וכדאי ממש להעזר בהן כשיש צרות.

ההפרדה בין אמהות, למאהבות ,לנשים חכמות וקוסמות -מכשפות היא הפרדה גברית שנוצרה כדי לא להתעמת עם העוצמה הנשית, כדי לייצר כח עבודה (גידול ילדים, בישול, נקיון, כביסה…) ממושמע ויעיל וכדי לספק צרכים מיניים. בימינו, יש אפשרות אמיתית לנשים להיות גם וגם וגם. גם מכשפה, גם אמא, גם אהובה, גם קרייריסטית וגם עוד ועוד… לשם כך אנחנו צריכות להסכים לגעת בכל המקומות, הנמוכים ביותר והגבוהים ביותר וכך לממש את מי שאנחנו באמת. אנחנו גם יכולות לנתץ את הדעה הקדומה השלילית על "מכשפה" למלא אותה בתוכן חדש ומשמעותי ולא להסתפק ביופי המקסים והמתוק (והמוגבל) של "הפיות".

אורגות טוב – במה מדובר ?

מדובר במסע. אנחנו מזמינות לכינוסים של כמה ימים, במקום בטבע – רחוק ומבודד (בארץ ובעולם). מתקיימים 4 כינוסים בשנה – אביב, קיץ, סתיו, חורף. לכינוסים קוראים“אורגות טוב” ויש להם אפקט מצטבר. ההמשכיות של עוד כינוס ועוד כינוס היא בית הספר למכשפוטובות, וכיאה למכשפות – אין סמסטרים, קורסים וחומר לימוד. מכינוס לכינוס אנחנו מתקדמות בשביל הזה של המסע אל הלא נודע ואורגות את הקורים של הדרך, את הרשת. כל אחת את רשתה, וכולנו את הרשת הגדולה

החזון

אורגות טוב הוא כלי לשינוי מציאות. בעייני רוחנו אנחנו רואות שכל מכשפטובה מנהלת מעגל משל עצמה. אנחנו רואות את האדוות – כבר עכשיו מתקיימים יותר ויותר מעגלים של נשים שהשתתפו במהלך השנים במכשפוטובות. מסביב לכל אשה נאסף מעגל, שהיא מנחה ושהיא מובילה. מעגל של נשים שמסכימות להיות גם נשים וגם אמהות וגם מכשפות וגם אהובות וגם חזקות ומובילות וגם מטפלות וגם מורות וגם רכות וגם עוצמתיות.  שמסכימות להפוך את כל השפע הזה, כל היופי וכל האהבה וכל האיכויות האלה של נשים – לכלי. לכלי לשינוי מציאות. לבריאהוכדי שלבנות שלנו זה כבר יהיה מובן מאליו

למה ?

הסיבה "להתאבד" היא כדי לייצר ריפוי. הסיבה לגעת באיזורים האפלים היא כדי להאיר אותם, כי כל מה שנמצא באור יכול להחליף צורה ולהשתנות לחיובי. לפרודוקטיבי, למקדם. אנחנו לוקחות חלקים מהחושך ומעזות באומץ לחבק את האיזורים הסודיים המפחידים כדי להביא מזור. כדי לחצות את הקוים. כדי לבוא על כל חלקינו, כל אחת בדרכה. הסיבה לחצות את הקוים היא כדי להיות "אדוניות" של חיינו. לעבור ממצב בו חיינו (השריטות, העבר, ההרגלים, הפחדים..) מנהלים אותנו, למצב בו אנו מנהלות את חיינו, כולל הכל.

מהו כישוף ?

כישוף מתרחש בהרבה רובדים בעת ובעונה אחת. הכישוף שלנו זז מהעבר לעתיד, מהעתיד לעבר, מחליף דמויות, מבלבל את ההגיון, לא תמיד ניתן להסבר.

כישוף הוא מעבר ממקום תקוע למקום פתוח. ממקום מוכר וידוע למקום חדש ולא מוכר. כשעוברים אל הלא ידוע זה מפתיע. ההסכמה להיות מופתעת, לא לדעת, לא להכיר (גם ובמיוחד לא את עצמך) היא חלק בלתי נפרד מהכישוף. אי אפשר לעבור למקום חדש ולהכיר אותו בעת ובעונה אחת. מצב זה אולי יכול להגדיר "טיפול" אבל לא כישוף

כשאת מסכימה לעוף זה משהו אחר. הרי עברו מליון שנה מאז התנוונו כנפייך. למה שתסכימי? למה שתאמיני במשב הרוח שבא לקחתך, בנצנוץ האור שמפתה לקפוץ?. למה בכלל שתבטחי בקול המרדני, המקפץ והפראי בתוכך שמאיים להשתלט, שאומר – אפשר! אפשר! הרי זה עלול להוביל להתרסקות איומה, אולי זה ביטוי של תמימות מטופשת שתסחוף אותך לרגע קטן של שלווה ותקווה ואחריו סחרור ונפילה איומה לתהומות שמהם איך תעלי, איך תקומי שוב ליומיום שלך?. למה שתסכימי? ברור שאין לזה תשובה הגיונית. רובן עונות "לא" עוד לפני שהביטו למטה. כי כשאת מסכימה לעוף זה משהו אחר. עצם ההסכמה נותנת לך כנפיים. ההתחדשות היא לא מה שמתגלה אחרי ההמראה. ההתחדשות היא בהסכמה עצמה, להיות זו שעפה. הרבה לפני שצימחת נוצות, הרבה לפני שהגיע הבטחון, עוד בזמן שכאב ההתרסקות ואימת התהומות המוכרת כל כך צורבת בבשר.  הכישוף הוא בהסכמה לעוף

כישוף הוא מיידי. הוא אינו תהליך, מסע, התקדמות בדרך. הוא מעשה טרנספורמטיבי שמשנה עולם ברגע. בדומה להריון – אין אפשרות ל"קצת" מזה.

לאט לאט היא אמרה. לאט לאט אני אלמד לבטוח בכוחות שלי, בעולם הזה. תנו לי יד. תנו לי משענת ואוכל לעשות את צעדיי לאט לאט עד שאגדל ואלך בכוחות עצמי. כך היא אמרה והושיטה את כף ידה הקטנטנה לאמא שלה. מקור כוחה. לאט לאט זה טוב לילדים. זה טוב לאנשים שיש מי שיהיה מקור כוחם. המבוגר בחייהם. צמיחה הדרגתית אפשרית למי שנשען על מבוגר אחראי ששומר עליו מהעולם כמות שהוא. מכשפה בוחרת לקחת אחריות על תפקידה ככח מחולל בעולם הזה. היא חייה עכשיו, היא קופצת אל תוך האפשרי עכשיו. היא לא מבקשת קצת מזה כי חייה אינם מסע של טעימות. כשהיא נכנסת למסעדה זה בגלל שבאה לאכול ולהנות. אין לה זמן או אנרגיה לבזבז על בדיקות וטעימות וסקרי שוק. הכל זה עכשיו. מה שלא עכשיו, לא חשוב. הכישוף מתחולל  עכשיו ומתגלה בכל הרמות ובכל הרובדים כבר עכשיו. זה רצון המכשפה

מה הכרחי כדי שיתרחש כישוף ?

בקשתך אולטימטיבית – זאת אומרת שאת מבקשת לעצמך את ה"הכי". הסתפקות במועט אינה יכולה להניע כישוף.

בקשתך מוחלטת – כלומר ברמה של "כן" או "לא". כל מה שהוא חלקי אינו יכול להניע כישוף. למשל – אני רוצה להבין… אני בדרך אל.. אני רוצה להתגבר… להתקדם… להיות בדרך… להשתפר…

המוטיבציה  שלך מתאימה – מוטיבציה מתאימה היא "בריאות". מוטיבציה שאינה מתאימה היא "לא מחלה". קיים פער אנרגטי עצום בין להתרגש ולשמוח באפשרות חדשה, לבין – לרצות להפסיק לסבול. למרות שלכאורה הבקשה בפועל יכולה להיות אותה בקשה – המוטיבציה שונה לחלוטין. כישוף אינו יכול להתרחש בלי התרגשות והשתוקקות אל מה שאחרי. מוטיבציות לא מתאימות הן – להפסיק לסבול, סקרנות, להבין ,להיות מודעת, להתקלף, להחשף וכו'.

את מסכימה לאיבוד שליטה – אי אפשר לשלוט ולעבור אל הלא נודע בעת ובעונה אחת. כישוף דורש התמסרות מוחלטת בלי להשאיר חבלי מילוט ורשתות הצלה.

למה אנחנו מתכנסות? למה מעגל?

הפרדוקס שמניע מכשפוטובות מכיל הזמנה לאחריות אישית טוטאלית מצד אחד ובחירה להיות מוחזקת ומובלת מהצד השני. ביחד אנחנו מכינות את הקרקע לקפיצה. אנחנו מחזיקות ולומדות להיות מוחזקות. אנחנו מהדהדות את הכישופים אחת של השניה כמו מראות. כמו אדוות. מצרפות כוחות כדי לתמוך בתנועה ולייצר שדה של אומץ, שינוי, חכמה, טוב וחסד.