כשמבוגר מקשיב לילד

פרק מתוך הספר "הורות כמעשה ניסים"

לפני ש"יוצאים לשטח", לפני מתחילים לחבר בין הקשיים שילדינו מביאים אלינו בחיי היומיום לבין בקשות העומק, יש כמה דברים שכדאי לזכור.

1. שפחה לא מגדלת נסיכה…
יש שפחה. כזו שמאמינה שאינה ראויה כלל לתשומת לב. נאמר שהיא (השפחה) מנסה לגדל ילדה שתהפוך לנסיכה. כזו שתתיישב בקלילות על כס המלוכה ותבחר לה בטבעיות את היקר והטוב מהחיים האלה.

זה לא ילך. קשה מאוד לילדך לקבל ממך את מה שאתה לא רוצה לתת לעצמך. שבע הבקשות מזכירות לנו שבעה ערוצי הזנה שהכרחיים לקיומו החופשי והאוהב של כל אדם.
יכול מאוד להיות שיעלו אצלך התנגדויות לגבי חלק מהבקשות. יכול להיות שייראה לך מוגזם, מופרך, מנותק מהמציאות ואף מסוכן להעניק לילדך בנדיבות מזונות כאלו. אם כן, זו לא בעיה ובטח שזה לא מפתיע, כי התרבות שבה אנו חיים מכוונת כבר אלפי שנים למניעת המזונות האלה מילדים וממבוגרים כאחד. מההתבוננות שלי בעצמי, במבוגרים שאיתם אני עובד כמטפל ובמיוחד בילדים, למדתי שגם אם רוב הזמן אנחנו מחפשים דרכים הגיוניות להימנע ממזונות כאלה, האמת העמוקה היא שהם חיוניים לנו.

חשוב, עם זאת, לזכור שאמא או אבא או מורה או גננת שמאמינים בכל ליבם ש(למשל) "לא טוב להחשיב כל כך את ההנאה בחיים" (בקשה שנייה) או "אסור להגזים בחופש הביטוי" (בקשה חמישית), יתקשו לתת יד ולאפשר צמיחה לילד שקשייו נובעים בדיוק מחסימה בבקשות האלה.

2. הסמוי קודם לגלוי
עיקרון זה מבהיר למעשה מדוע שפחה אינה מגדלת נסיכה.
בכל הנוגע לשבע הבקשות ישנם שני ערוצי תקשורת חיוניים בין ילדים להוריהם.

א. ערוץ העשייה. הערוץ הגלוי שנוגע למה שהורים אומרים לילדיהם, עושים איתם או חושבים עליהם.
ב. ערוץ ההוויה. הערוץ הסמוי, שהוא סמוי לרוב האנשים אבל ממש גלוי לילדים. כאן מדובר במחשבות ובאמונות של ההורים ובמה שהם נותנים לעצמם בפועל בחיים שלהם, גם במנותק מילדיהם.

כשמזהים קושי באחת הבקשות לא מספיק "להעביר מסר" חדש לילד לגבי אותה בקשה. ילד שאמו ממש מתפעלת ממנו (בקשה שלישית) ולגמרי לא מתפעלת מעצמה, לא יוכל להרפות מהקשיים שהוא מחולל.
האמונות האמיתיות של ההורים ניכרות לפי יחסם לעצמם, וילדים מרגישים בזה ומבקשים שינוי בדפוסי המחשבה ולא רק בהתנהגויות. במובן מסוים הקשיים הקיצוניים שילדים מחוללים נועדו לטלטל את "השפה המשפחתית" כדי לחדש אותה ולהחזיר אליה את מה שאבד. לפעמים מה שמאפשר את הריפוי הוא השינוי הפנימי שהורים עוברים, עוד יותר מהשינוי ביחסם לילדיהם.

3. ילד שמחולל קושי הוא סיבה לגאווה!

קיימים שלושה שלבים שונים לגמרי בכל הנוגע לשבע הבקשות ולתקשורת סביבן:

שלב הבקשה – בשלב זה רומזים ילדים להוריהם בעדינות כשבקשה מסוימת לא נענית. כשההורים נענים, ילדם חש שניתן לו לצמוח בדרכו (מה שיש מתרחב), והקושיי הרגעי לא הופך להפרעה שמשבשת את החיים או למשבר עמוק.

שלב הדרישה – כשבקשה מסוימת לא נענית לאורך זמן, מתחיל הילד להקצין את הקשיים כדי להפנות את תשומת לב הוריו לכך שאינם נענים לבקשתו. בשלב זהה המטרה מצד הילד היא לעצור את החיים ולעצבן את ההורים ככל האפשר, ולכן בשלב זה מתחוללים המשברים וכאן מגיעים הרבה הורים לכדי חוסר אונים ובדרך כלל מנסים "להרוג את השליח", כלומר לחסל את ההתנהגות הקשה, במקום לעצור ולהקשיב "מה אומר לנו ילדנו באמצעות הקושי הזה?"
כשילד מחולל את המהומה הזאת ומקשה על הוריו שוב ושוב כדי שיקשיבו לו, זה קודם כל מראה שעדיין יש בזה טעם מבחינתו. זה אומר שהוריו הצליחו איכשהו לטעת בו תחושה עמוקה שהוא אהוב ושהם מעוניינים להקשיב לו. יש כאן סיבה לחוש גאווה גם בילדנו הגיבור שלא מוותר וגם בנו, הוריו, שבשונה מהרבה הורים יצרנו בבית את התחושה שגם אם לא הקשבנו מאות פעמים, עדיין "משתלם" לאותת לנו.

שלב הוויתור – כשילד דורש ודורש והוריו אינם עוצרים, אינם מקשיבים ואינם נענים לאחת משבע בקשות העומק שלו, הוא בסופו של דבר מוותר. מוותר על הוריוו כשותפים לצמיחה באותה בקשה, ומוותר על זכותו המולדת להרגיש בבית (אם זו בקשה ראשונה) או להרגיש מיוחד ונפלא כמות שהוא (בקשה שלישית) או להרגיש חשיפות וקרבה כמצב פשוט ויומיומי (בקשה רביעית). בשלב זה נראה לפעמים שהילד התבגר ונרגע; הוא הופך הרבה יותר "נוח לתפעול", בדומה לחיית בר שכבר ויתרה על חיי החופש, אינה מתנפלת יותר על הסורגים, שוכבת בכלוב ומביטה באדישות על המבקרים בגן החיות שעוברים מולה יום אחר יום.

ההקשבה המסורה וההסכמה להיענות בשלב הדרישה מאפשרות שלא להגיע לשלב הוויתור. בזמן שבהרבה מקרים בשלב הדרישה עצם ההסכמה להקשיב מחדש מחוללת את השינוי, הרי שבשלב הוויתור נדרש תהליך ממושך של בניית אמון מחודש כדי לחולל ריפוי.

למעוניינים לקנות את הספר, אפשר לעשות זאת כאן –

"הורות כמעשה ניסים"