לעולם אני לא אשכח את תחושת האשמה המתמדת שלי כלפי אמא שלי. אפשר בלי הגזמה לקרוא לה "נעימת הנושא" של ילדותי.ומה איתך? מוכרת לך תחושת אשמה כזאת. מין ידיעה עמוקה שחטאת כלפי היקר לך מכל, שהחטא הוא נורא ועצום ושרק אם תתמיד/י בתחושת האשמה, תבקש/י סליחה ותשנה/י את דרכייך, אולי אולי אולי ייסלח לך.
אמא שלי השאירה אותי שם בחושך עם עשרות פעוטות נטושים – בגלל שהיה לה רעיון.
רעיון שהיה משמעותי ומקודש לה ולכל הגברים והנשים שחיו סביבה באותו קיבוץ בשנות הששים של המאה הקודמת.
רק כמטפל – עשרות שנים מאוחר יותר – שמעתי ממטופלים על אמהות אחרות.
גבר צעיר, על פניו מסכה, בידו סכין. מסיים את נאומו ועורף את ראשו של הגבר שלצידו. יש לי משהו להגיד על זה….
לפעמים נראה שככל שהפגיעה בחלש קשה יותר כך הנכונות להילחם למענה חזקה יותר.
העובדה שכל כך מקובל להשתמש בכוח כדי לחסל את ההפרעות מהדרך ולהמשיך לתחזק את הקיים -מאפשרת לבתי הכלא להתמלא
ברוב המשפחות ארוחות החג נועדו להמשיך ולקיים את נאמנות הילדים להוריהם. מדובר בשיטת דיכוי שהיא כל כך מקובלת ומושרשת שכמעט לא מדברים עליה למרות שכמעט כולנו חיים אותה.
