את מי נפגוש שם, בעוד שבוע, ליד שולחן הסדר? כן, קוראים לזה משפחה, אבל האם אנחנו עומדים לפגוש שם את בני בריתנו?, או שאנחנו עומדים לחייך ולשתות ולקרוא בהגדה עם אויבינו? ואולי הכי גרוע, נקנה מתנות ונשיר שירי חרות וחופש, עם אנשים שלא ממש ברור אם הם אויבינו או בני בריתנו? ואיך יודעים בכלל? האמת
מאותה הסיבה שחוגגים את יום האשה או את יום השואה. אין לנו “יום הגבר” או “יום הספורט” או “יום העיתונאי” כי אנחנו מקדישים יום מיוחד בשנה לדברים הנשכחים. הדברים שבכל הימים האחרים בשנה אנו עלולים למצוא אותם מקבצים נדבות באחת מהסמטאות החשוכות של התודעה שלנו. “איך זה יכול להיות?!?” אולי תשאלו, שהמשפחה, האנשים הכי קרובים
פעם פעם, לפני שגילינו את האש החושך היה האויב הגדול. היום יש לי פנס בסמארטפון. אבל גם פרוז’קטור של 5000 וואט לא יכול לחשוף את מה שאנחנו מפחדים לגלות לעצמנו. פעם, כשרק הגעתי מהקיבוץ לתל אביב עבדתי כפיקולו (העבד של המלצריות) בפאב מפורסם בצפון דיזנגוף. כששאלתי את המנהלת למה אין ב”מסבאה” (כך קראו לה) חלונות
אני רואה אותך.
אני מתפעם מיופייך.
אני נרגש בכל בוקר מחדש מהאפשרות שקיבלתי ממך,
להיות הקרום ששומר עלייך, הקרקע שמזינה אותך, המרחב לריקוד שלך, לניסויים החדשניים שלך בחיי חופש.
אבל מה לעשות? מה לעשות תכל’ס?! לתת לו כל מה שהוא רוצה? להחליט עליה? לחגור אותה בחגורת בטיחות גם כשהיא צורחת? וכשהוא לא רוצה ללכת לחוג, ואני יודע שזה נכון וטוב לו, מה לעשות? לוותר, להרפות, או להחליט בשבילו? לתת להם לשחק עד שיתמוטטו מעיפות, או ‘לחתוך’ בנחישות ולהשכיב לישון ‘בזמן’? מה לעשות?! להציב גבולות?
לכבוד פתיחת שנת הלימודים תשע”ז: 1. הנידון : המלצתינו לסגור כל בתי הספר הקונבנציונליים שמחנכים לאלימות ולעודד יצירת מסגרות חדשות לילדים בגילאי 6 – 18 שמבוססות על הקשבה, חופש, שמחת חיים ואהבת אדם. 2. כללי : א. במסגרת תפקידך נפתחות לפניך אפשרויות מרתקות לשיפור החברה הישראלית. זה לא שהכל כאן רע, אבל בהחלט ישנם תחומים שאדם
איך יודעים שהשארתי את ילדי במקום הנכון?
האם היתה לך אפשרות יומיומית להרגיש את הלב הפועם של אמא או אבא שלך, בלי שהתלוותה לזה קטסטרופה כלשהי?
לכו עכשיו לחצרות בתי הספר, צאו למרכזי הקניות ולגני השעשועים, לכו לילד הזה בן השמונה שיושב לו עצוב ומתוסכל בבית הוריו ליד שולחן האוכל ותבררו מי בכלל יודע מזה.
ההורות שלנו היא המקום שבו אנחנו משפיעים יותר מבכל מקום אחר. אז למה בכל כך הרבה מקרים דווקא שם אנחנו מפעילים “ראש קטן”, מחפשים תשובות קלות ומהירות ו שולפים בלי לחשוב משפטים לעוסים שלא באמת מבטאים את האמת שלנו
