אבל מה לעשות? מה לעשות תכל'ס?! לתת לו כל מה שהוא רוצה? להחליט עליה? לחגור אותה בחגורת בטיחות גם כשהיא צורחת? וכשהוא לא רוצה ללכת לחוג, ואני יודע שזה נכון וטוב לו, מה לעשות? לוותר, להרפות, או להחליט בשבילו? לתת להם לשחק עד שיתמוטטו מעיפות, או 'לחתוך' בנחישות ולהשכיב לישון 'בזמן'? מה לעשות?! להציב גבולות?
לכבוד פתיחת שנת הלימודים תשע"ז: 1. הנידון : המלצתינו לסגור כל בתי הספר הקונבנציונליים שמחנכים לאלימות ולעודד יצירת מסגרות חדשות לילדים בגילאי 6 – 18 שמבוססות על הקשבה, חופש, שמחת חיים ואהבת אדם. 2. כללי : א. במסגרת תפקידך נפתחות לפניך אפשרויות מרתקות לשיפור החברה הישראלית. זה לא שהכל כאן רע, אבל בהחלט ישנם תחומים שאדם
איך יודעים שהשארתי את ילדי במקום הנכון?
האם היתה לך אפשרות יומיומית להרגיש את הלב הפועם של אמא או אבא שלך, בלי שהתלוותה לזה קטסטרופה כלשהי?
לכו עכשיו לחצרות בתי הספר, צאו למרכזי הקניות ולגני השעשועים, לכו לילד הזה בן השמונה שיושב לו עצוב ומתוסכל בבית הוריו ליד שולחן האוכל ותבררו מי בכלל יודע מזה.
ההורות שלנו היא המקום שבו אנחנו משפיעים יותר מבכל מקום אחר. אז למה בכל כך הרבה מקרים דווקא שם אנחנו מפעילים "ראש קטן", מחפשים תשובות קלות ומהירות ו שולפים בלי לחשוב משפטים לעוסים שלא באמת מבטאים את האמת שלנו
ילד זה לא מקרר. כשהוא מתחיל לשבש את חיינו זה לא בשביל שנתקן אותו. זה בשביל שנהיה איתו. בצד שלו. ובגלל שכל כך התרחקנו מהצד החי של החיים, לפעמים צריך הרבה זמן והרבה סבלנות כדי לחזור לשם. לפעמים לא.
חומה בלתי עבירה. חומה נצחית. ראיתי את זה ממש לא מזמן בעיניה של אשה שכבר כמה חודשים לא מצליחה להרגיש שום דבר אל הילדה שלה בת ה – 11. כועסת עליה, מיואשת ממנה.
האם אני יכול להיות כאן לגמרי בשאלה – כמו שאני מבקש מכל הורה שילדו מחולל קושי בבית. האם אני מסכים לבוא באהבה, בבלבול, לתת את כל כולי בלי לשלוט? בלי לדעת מראש על אף אחד?
הצעה לשינוי עם ילדינו ואהובינו. מיועד לתרגול בבית!
