הכאב הוא לא “מתנה”

הכאב הוא לא “מתנה”. הרגש הוא חומר חיים ולא משהו שצריך להתעלות מעליו. או לא להזדהות איתו, או לא לתת לו להוביל. את לא “בדרך”. אתה לא “בתהליך”. את כאן ואתה עכשיו והכל בידייך. אין מישהו מלבדך שיודע יותר טוב ממך מה טוב לך. ואף אחד לא מאשר לך, מממן לך, מראה לך ואף אחד גם לא יכול לקחת ממך כלום.

אז אם קרה לך משהו כואב או עצוב, אם נפגעת, אם מישהו מת או אבד, אם נבגדת, אם ננטשת, אם הרגשת התעלמות או זלזול, אם הרגשת לרגע את הצביטה הזאת בלב, את הטעם המכווץ של הבדידות – תסכימי. בבקשה תסכים. כמה שצריך. באומץ. להיות שם. להיות פה. להיות איתך.

תסכימי לתת לך יד ולא לעזוב.
תסכים לא לעשות לך את מה שאולי עשו לך פעם.
תסכימי להשאר איתך בלי לבגוד. בלי לנטוש.
תסכים להרגיש הכל בלי לנסות להבין.

ואז אחר כך אולי תביני למה זה לטובה, אולי תבין את התכנית הגדולה, אולי תגלי שזה היה בכלל מתנה, אולי תוכל לאסוף את הצלקות שלך ולהפוך אותן לאותות גבורה. אולי. ואולי לא. ואולי אחרי הרבה זמן.

ברור שיש עיניים מסויימות שדרכן – אף אחד לא באמת יכול להעליב אותך (זה את בחרת להעלב) ואף אחד לא באמת יכול לתת או לקחת את מקומך ואף אחד לא יכול לגרום לך להעריך או לשבור אותך. זה הכל את. זה הכל אתה. והמבט הזה צודק.

אבל…. העיניים המסויימות האלה, הן גבריות (לא של גברים בהכרח, גם נשים מביטות ככה), הן עיניים של טוב ורע, של סדר נכון ויותר מהכל – עיניים שקושי וכאב כל כך מאיים עליהן עד שהמציאו תיאוריות על גבי תיאוריות איך להרחיק אותך (ואת עצמם) מהרגשות. איך לדלג מהר הלאה אל שמחה (מדומה). רק כדי לא להשאר במקום הזה. שהוא כואב ולפעמים מכוער לפעמים מטופש ולפעמים לא נראה טוב בכלל. ולפעמים כל כך כואב עד שנדמה שאין אפשרות לקחת נשימה אחת נוספת.

בבקשה בבקשה אל תמהרו להרגיש שמחה כשמתחת אתם קוברים כאב. כי הכאב הקבור נמצא שם מתחת, והשכבות שנבנות מעליו מבלי משים – סופן להסדק. ומתחת לשכבות האלה שוכבת ילדה אבודה שננטשה שוב. ילד בודד ששוב לא הקשיבו לו.

אז יש אמא כזאת, אמא שלך, האמא שהיתה אמורה להיות לך, האמא שאת, אמא אדמה, האמא הגדולה, אלוהימא (תקראי לה איך שאת רוצה) שכל מה שמעניין אותה זה רק רק לחבק אותך כשכואב. שכל מה שמעניין אותך זה רק רק להסכים (גם אם קשה או מפחיד) להרגיש את האמת, את מה שממילא קיים. קודם כל.

ויש אבא כזה, אבא שלך, האבא שאמור היה להיות לך, האבא שאתה, אבא שכל מה שמעניין אותו זה לתת לך גב, להיות בעד, להמצא בכל מקרה. לא לשפוט ולא לתקן ולא לסדר אלא לדאוג לך ולתת את מה שאתה רוצה לקבל ולא את מה שהוא רוצה לתת. כזה שאת יודעת בבטחון שיתפוס אותך כשתפלי ושיציל אותך כשתזדקק להגנה.

יש לזה מקום.
יש לך מקום.
את במקומך.
אתה במקומך.

המערכת החיסונית הרגשית כל כך חזקה, היא יודעת להתמודד עם מחוללי מחלה מאד קשים, עם דכאון, עם חרדה, עם בושה ואשמה. היא יודעת. את יודעת. אתה יודע.

הניחי לנפשך לקדוח
הסכם לרוחך להחלש
רפואה אמיתית ועמוקה מובטחת.

כתיבת תגובה